החלטה בתיק בש"פ 8647/10

           בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט צ' דותן) מיום 29.8.10, אשר דחה את הערר שהגיש העורר על החלטתו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט ד' חסדאי) מיום 17.8.10, בה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. זאת, במסגרת בקשת המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.        נגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בכפר סבא, המייחס לו שני אישומים בעבירות של סחר בצוותא בסם מסוכן. לפי האישום הראשון, ביום 2.3.10 הגיעו סוכן משטרתי ואדם נוסף בשם טל הינדי (להלן: טל), שהינו נאשם אחר בפרשה, לחניה ברח' הנביאים בנתניה. לאחר מספר דקות הגיע לחניה העורר ברכב מסוג פורד פוקוס. טל ניגש אל רכבו של העורר וקיבל ממנו "פלטה" של סם מסוג חשיש במשקל 98.05 גרם נטו. לאחר מכן, חזר טל אל הרכב בו נמצא הסוכן המשטרתי, מסר לו את הסם, ובתמורה מסר הסוכן לטל סך של 1,500 ש"ח, אותו העביר טל לעורר באותו מעמד (להלן: האירוע הראשון). האישום השני מתאר אירוע כמעט זהה לאירוע הראשון, שהתרחש ביום 11.3.10 באותו המקום, במסגרתו רכש הסוכן המשטרתי מן העורר, באמצעות טל, סם מסוג חשיש במשקל 98.06 גרם נטו (להלן: האירוע השני).

2.        עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום (כב' השופט ד' חסדאי) קבע כי גם אם המסד הראייתי נגד העורר הוא נסיבתי בעיקרו, בראיות אלה מצוי הפוטנציאל ההוכחתי הדרוש בשלב זה של ההליך. נקבע כי אף שאין מחלוקת כי לא נוצר קשר ישיר בין הסוכן לבין העורר, מחומר הראיות עולה כי העורר הוא זה שעשה שימוש ברכב בשני האירועים. מסקנה זו הושתתה, בין היתר, על סמך הודעות הסוכן, שזיהה את סוג הרכב וחלק ממספרו; על דו"חות פעולה שנערכו על ידי רמ"ח סוכנים - יהושע אשכנזי (להלן: אשכנזי) ותצפיות שערך במקום האירועים; ועל אישור העורר בחקירתו כי מדובר ברכב בבעלות אחיו, בו גם הוא עושה שימוש. האירוע השני נתמך גם בסרטון וידאו שצולם במצלמתו של אשכנזי, המתעד את יציאת הרכב מהמקום, ותדפיס תמונה שהוצא מתוכו, בו נראים פני הנהג, שזוהה כעורר. כמו כן, נקבע כי קיימות ראיות הקושרות את העורר למספר טלפון אליו התקשר טל כמה פעמים. במסגרת האזנת סתר שבוצעה לטלפון של טל, הוקלטה שיחה בין טל לבין המספר האמור במועד מאוחר לאירועים המיוחסים לעורר בכתב האישום, אשר תוכנה מתייחס לרכישת "סחורות" בידי העורר ומכירתן בסכומים זהים למחירים בהם נמכר הסם לסוכן.

           לאחר שקבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, הורה על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר לצורך שקילת חלופת מעצר.

3.        עוד בטרם התקבל תסקיר המעצר, הגיש העורר ערר על החלטת בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' דותן) דחה את הערר בקובעו כי אף אם יתכן שאין די בחומר הראיות הקיים לעניין האירוע הראשון לביסוס התשתית הראייתית נגד העורר, הראיות הקושרות את העורר לאירוע השני תומכות גם במיוחס לו באירוע הראשון. זאת, מאחר שאין מחלוקת כי העורר צולם ברכב הפורד באירוע השני ולכן לא יכולה להיות מחלוקת באשר לזיהויו. בהקשר זה דחה בית המשפט את טענת ההגנה כי הצילום נעשה ביום 12.3.10 ולא ביום הנטען בכתב האישום, וקיבל לעניין זה את הסבר המשיבה, לפיו הסיבה בעטיה רשום התאריך 12.3.10 על הדיסק היא כי במועד זה הורידו את הסרט מהקלטת המקורית לדיסק. בהתייחס לטענת ההגנה כי בסמוך לאירוע השני ביצע טל שיחת טלפון בנוכחות הסוכן לאדם בשם רמי ולכן יתכן כי הוא זה שסיפק את הסם לטל, קבע בית המשפט כי הדבר אכן מעורר שאלה, אך לא מדובר בקושי שיש בו כדי לפגוע במשקל הלכאורי של הראיות בשלב זה. סיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי יש בנמצא ראיות לכאורה ועל כן החזיר את הדיון לבית משפט השלום.

4.        משהוחזר התיק לבית משפט השלום, דן זה באפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אולם בסופו של דבר הורה על מעצרו עד תום ההליכים. ביום 14.11.10 הגיש העורר לבית המשפט העליון בקשה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.8.10 בדבר קיומן של ראיות לכאורה. הבקשה התקבלה על ידי כב' הרשמת דנה כהן-לקח ומכאן הערר שבפני. יצוין כי בניגוד להנחית הרשמת, לא צוין בערר דבר ההארכה ולא צורפה אליו החלטת הרשמת.

5.        ב"כ העורר טוענת כי לא הוכח בעניינו של העורר קיומן של ראיות לכאורה בנוגע לשני האישומים המיוחסים לו. לדבריה, חומר הראיות הוא נסיבתי בלבד ונעדר את העוצמה הנדרשת בסוג זה של ראיות. בעניין האירוע הראשון, נטען כי לא היה כל קשר עין או מגע בין הסוכן לבין העורר. על פי כתב האישום, בטרם התבצעה העסקה, ירד טל מרכבו של הסוכן וביצע שיחת טלפון מ"טלפון שקלים" לאדם שזהותו אינה ידועה. מהצילום המתעד את האירוע, נראה הסוכן ממתין לטל כעשר דקות ולכן טענת ב"כ העורר היא כי הסוכן לא יכול היה לדעת ממי קיבל טל את הסם, במיוחד מששהו במגרש חניה הומה מכוניות ועל רקע שיחת הטלפון שבוצעה קודם לכן. בנוסף, הודגש כי אף בית המשפט המחוזי ציין כי יתכן שאין די בראיות הקיימות ביחס לאירוע הראשון לביסוס התשתית הראייתית נגד העורר. אשר לאירוע השני, נטען כי על פי הודעת הסוכן מיום 11.3.10, קיים טל שיחת טלפון עובר לעסקת הסם עם אדם בשם "רמי", שנשאל "כמה זמן ייקח לו". כשהגיעו הסוכן וטל לחניה, יצא טל ודיבר עם מישהו ברחבה ורק לאחר מכן ניגש אל רכב הפורד וחזר עם הסם. הטענה היא כי גם במקרה זה לא ניתן לדעת מהיכן קיבל טל את הסם. בנוגע לסרטון הוידאו בו נראה העורר, נטען כי על פי המועד המצוין על דיסק החקירה, הסרטון צולם ביום 12.3.10 ולא ביום האירוע. ממילא, כך על פי הטענה, בצילום נראה העורר כשהוא נוהג בלבד ולא נראה מוסר סם או מקבל כסף.

           עוד טוענת ב"כ העורר כי אף על פי שמתמליל השיחה מיום 1.4.10 בין טל לבין העורר כביכול עולה "ארומה פלילית", הוא אינו מהווה ראיה ואף לא לכאורית לעובדות כתב האישום. זאת משום שהשיחה נערכה זמן רב לאחר ביצוע העסקאות עם הסוכן. מכל מקום, העורר מכחיש כי הוא זה שקיים את השיחה.

           לחילופין, טענה ב"כ העורר כי נוכח חולשת הראיות יש להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. 

6.        עמדת המשיבה לא הובאה בפני בתיק זה בשל שביתת הפרקליטות. חומר הראיות שעל בסיסו בחנתי את הטענות הועבר אלי על ידי ב"כ העורר. 

7.        עיינתי בערר והגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. איני מוצאת הצדקה להתערב בקביעת הערכאות דלמטה, לפיה קיימת תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר. אכן, חומר החקירה שבידי המשיבה מורכב מראיות נסיבתיות. אולם נתון זה כשלעצמו אינו מונע את האפשרות הנראית סבירה שראיות נסיבתיות אלו יוכלו להביא בסופו של דבר להרשעת העורר (בש''פ 4115/09 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.6.09)). בפסיקתו של בית משפט זה נקבע בעבר כי מקום בו קיימות ראיות נסיבתיות, יש להסתכל על מכלול הראיות ולבחון את משקלן לאחר הרכבתן יחד לפסיפס שלם (בש''פ 8208/04 חסיד נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.9.2004)). כך גם במקרה זה.

           לשיטתי, בתיק זה קיימות ראיות, אשר הרכבתן לכדי מכלול אחד, קושרת לכאורה את העורר למעשים המיוחסים לו בכתב האישום. הודעתו של הסוכן ודו"ח הפעולה שנערך בידי אשכנזי, שניהם מיום 2.3.10, ממקמים את רכב הפורד בזמן ובמקום הרלוונטיים לאירוע הראשון. הסוכן קושר בהודעתו את נהג הרכב לעסקת הסם, כמי שסיפק לטל את הסם שנמכר לו. אין מחלוקת כי מדובר ברכב בבעלות אחיו של העורר, שהעורר עצמו עושה בו שימוש, כפי שאישר בהודעתו מיום 2.8.10. בנוסף, מפלט שיחות טלפון שהוצא לטלפון של טל, עולה כי טל קיים מספר שיחות ביום האירוע הראשון, האחרונה שבהן בשעה 20:06, עם מספר טלפון המשויך לעורר (לשאלה אם מדובר במספר הטלפון של העורר - ראו התייחסותי בהמשך). האירוע הראשון נתמך גם בראיות המבססות את האירוע השני. באירוע השני זוהה העורר כמי שנהג ברכב הפורד, כפי שיפורט להלן, ובכך יש לכאורה כדי לחזק את המסקנה כי הוא זה שנהג ברכב גם באירוע הראשון.

           האירוע השני נסמך על הודעת הסוכן מיום 11.3.10, הקושרת לכאורה את נהג רכב הפורד להספקת הסם לטל, כמו גם על דו"ח הפעולה של אשכנזי מאותו היום, שזיהה את הרכב במקום. באירוע זה תועד רכב הפורד במצלמת הוידאו של אשכנזי, כאשר הוא עוזב את המקום, ובסרטון נראים פני הנהג. אין מחלוקת כי העורר הוא נהג הרכב (כפי שמאשר העורר עצמו בהודעתו מיום 2.8.10). באשר למועד צילום הסרטון, איני רואה הצדקה להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי. על כך שהסרטון צולם ביום בו התרחש האירוע השני ולא ביום 12.3.10 - התאריך המצוין על גבי קובץ הדיסק, ניתן ללמוד לכאורה מדו"ח הפעולה של אשכנזי מיום 11.3.10. די בכך בשלב הלכאורי בו אנו מצויים, אך אוסיף כי הסבר המשיבה לעניין זה, שהובא בפני בית המשפט המחוזי, נראה הגיוני על פניו. 

           לראיות שלעיל מצטרפת ראיה נוספת והיא שיחת טלפון מיום 1.4.10 שנערכה לכאורה בין טל לבין העורר, והוקלטה במסגרת האזנת סתר שבוצעה לטלפון של טל. מהשיחה עולה כי העורר רכש "סחורות" באלפי שקלים, והשניים מנהלים משא ומתן בדבר המחיר שבו יש למוכרן, כאשר הסכומים המצוינים בשיחה זהים לטווח המחירים בו נמכר הסם לסוכן בשני האירועים. שיחה זו מתיישבת לכאורה עם הפעילות המיוחסת לעורר ועם הקשר העולה ממנה בינו לבין טל, גם אם אין מדובר בה בעסקת סמים מפורשת וגם אם תוכן השיחה אינו נוגע לעסקאות נשוא כתב האישום. למעלה מן הצורך אוסיף כי תוכן שיחה זו יש בו כדי להעלות סימני שאלה ביחס להכחשת העורר כל מעורבות בעסקת סמים טל. זאת ועוד, העובדה שהשיחה בוצעה מספר שבועות לאחר האירועים הנטענים בכתב האישום אינה גורעת מכוחה הלכאורי. מדובר בפרק זמן קצר, שאינו מפיג את רלוונטיות השיחה לעסקאות שבוצעו במרץ. לא התעלמתי מטענת העורר כי לא היה זה הוא שניהל את השיחה, וככל הנראה העורר מכחיש גם את עצם העובדה שמספר הטלפון שייך לו. ברם, קיימות ראיות הקושרות לכאורה את העורר למספר הטלפון המדובר, וביניהן העובדה שבטלפון של טל מופיע מספר זה תחת השם "שחר", כמו גם שתיקת העורר בחקירתו כאשר נשאל האם מספר הטלפון האמור שייך לו. שתיקתו, שלא לוותה בכל הסבר או גרסה בעניין, יש בה כדי לחזק את ראיות התביעה בנסיבות העניין (בש"פ 1618/07 זגורי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 6.3.07)).

           אוסיף, כי איני סבורה ששיחות הטלפון שבוצעו על ידי טל עובר לשני האירועים - השיחה מטלפון השקלים באירוע הראשון והשיחה לרמי באירוע השני - מכרסמות באופי הלכאורי של חומר ראיות שבידי המשיבה, הכולל את זיהויו של הסוכן המשטרתי את נהג רכב הפורד כמי שסיפק לטל את הסמים בשני האירועים. מהימנות הסוכן והמשקל שיש לייחס להודעותיו הן סוגיות שייבחנו בהליך העיקרי ולא אדרש להן בשלב זה (בש''פ 8803/07 נימר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 31.10.07); בש''פ 3673/10 גילקרוב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 25.5.08)). למעלה מן הצורך אוסיף, כי ב"כ העורר מציינת שאותו "רמי" נחקר בידי המשטרה ושוחרר מחוסר ראיות. בהיעדר ייצוג למשיבה ועל רקע מכלול החומר, לא ניתן להתעלם מכך שיתכן  שהאפשרות שרמי סיפק את הסם נחקרה ונשללה. מכל מקום, עניין זה לבדו אין בו כדי להשמיט את המסכת הראייתית הלכאורית שפורטה.

           סיכומו של עניין, אין מחלוקת כי רכב הפורד השייך לאחי העורר נכח בזירת האירועים, כאשר באירוע השני העורר זוהה כנהג הרכב. אף שלא היה קשר ישיר בין הסוכן לבין נהג רכב הפורד, הסוכן זיהה את הנהג כמי שסיפק לטל את הסמים בשני האירועים, כאמור. לראיות אלה מצטרפת שיחת הטלפון שבוצעה בין טל לבין העורר. לעת הזאת, די בראיות שלעיל בהצטרפן יחד כדי לגבש תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר. למען שלמות התמונה, אציין לבסוף כי חקירתו של טל אין בה כדי לתמוך או לגרוע מגרסת העורר מאחר שטל בחר לשמור על זכות השתיקה ולא מסר גרסה ביחס לאירועים.

8.        עתה לסוגית חלופת המעצר. בערר שהוגש לא ציינה ב"כ העורר את דבר קיומה של החלטת בית משפט השלום מיום 4.11.10, המורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, במסגרתה נדונה האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. על קיומה של זו נודע לי מעיון בבקשה שהגישה ב"כ העורר להארכת מועד להגשת הערר, שהוגשה לכב' הרשמת כהן-לקח. ממילא גם לא צורפו לערר ההחלטה האמורה ותסקירי המעצר שהתקבלו בעניינו של העורר. דרך התנהלות זו מעוררת תמיהה ויש להצר עליה. לגופו של עניין, איני רואה מקום להידרש לשאלת שחרורו של העורר לחלופת מעצר. סוגיה זו נדונה בבית משפט השלום בלבד, ועל כן ככל שמעוניינת ב"כ העורר לערור על הקביעה בעניין זה, עליה לפנות לבית המשפט המחוזי.

           הערר, אפוא, נדחה.

           ניתנה היום, כ"ט בטבת תשע"א (5.1.11).